ערר התביעה הצבאית נגד החלטת בימ"ש שלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים-נדחה

בפניי ערר התביעה הצבאית נגד החלטת בימ"ש קמא שלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, על אף קיומה של תשתית ראייתית הקושרת אותו לניסיון לצאת מתחומי האזור באמצעות הצגת תעודת זהות השייכת לאדם אחר.

בהחלטתו, מנה בימ"ש קמא שורה של סיבות שהביאוהו להורות על שחרור כאמור. כך ציין ביהמ"ש את גילו הצעיר של המשיב שהינו כבן 16 ומחצה, העובדה כי העבירה בוצעה ללא תכנון מוקדם, מאחר שתעודת הזהות נמצאה ע"י המשיב דקות ספורות לפני שהגיע למקום, ועברו הפלילי הנקי.

התביעה הצבאית סבורה כי גם בהינתן נסיבות אלה, אין בהן להביא לחריגה מן ההלכה לפיה העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר.

הסנגור מצידו סמך את ידיו על החלטת בימ"ש קמא, וציין כי המשיב תלמיד בי"ס, אשר זו מעידתו הראשונה. הסנגור טען עוד כי אימו של המשיב חולה והוא ביקש לנצל את חופשת הקיץ על מנת לסייע באיסוף הכספים הנדרשים לניתוח שהאם נזקקת לו.

אומר מיד כי לולא נתקבצו במקרה זה מספר נסיבות מיוחדות, הייתי מורה ללא היסוס על קבלת הערר ועל מעצרו של המשיב, בהתאם להלכה אותה קבענו מימים ימימה.

אלא שלאור הנימוקים אשר פורטו ע"י בימ"ש קמא, בראשם גילו הצעיר של המשיב, עברו הנקי, והעובדה כי לא זייף את תעודת הזהות אלא ביקש לעשות שימוש בתעודת זהות אשר לא הקשתה על גילוי העבירה, הגעתי למסקנה כי החלטת בימ"ש קמא נמצאת במתחם הסבירות.

לאור האמור ולאור העובדה כי בימ"ש קמא קבע תנאי שחרור אשר יש להניח כי יבטיחו התייצבות המשיב, מצאתי לנכון לדחות את הערר. 

ניתנה והודעה היום, 25 ביולי 2007, י' באב התשס"ז, בנוכחות המשיב, ב"כ והתוב"ץ.

משנה לנשיא

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: